ע"מ 54295-01-19

תקציר

בית המשפט מצא כי המערער, שחקן כדורגל מקצועי, קיבל שכר ממועדון הכדורגל המשיב עבור שירותיו כשחקן. המועדון שילם לשחקן סכומים שונים, כולל הכנסות ממכירת הזכויות הספורטיביות של השחקן. השחקן טען כי תמורת המכירה אינה שכר אלא מכירת נכס, שיש לחייבו במס שונה. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי הזכויות הספורטיביות שמכר השחקן למועדון אינן נכסים אלא זכויות הקשורות באופן אינהרנטי להסכם העסקתו של השחקן. השחקן לא יכול היה למכור את הזכויות הללו בנפרד, והן הועברו אוטומטית למועדון עם חתימת חוזה ההעסקה. לכן, התמורה מהמכירה הייתה למעשה "בונוס חתימה" הקשור לעבודתו של השחקן ויש לחייבה במס כשכר. בנוסף, ציין בית המשפט כי הסכם השומה הקודם בין השחקן לרשויות המס משנת 2008 לא מנע את הפרשנות הנוכחית, מה גם שהוא נחתם בנסיבות שונות. הערעור נדחה, והשחקן חויב לשלם את הוצאות המועדון בסכום מתון.