ת"א 65876-02-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק הדין בת"א 65876-02-25 מישכנות התכלת בע"מ ואח' נ' דסקלוביץ ואח'** **מבוא** פסק הדין דנן עוסק בבקשתם של המבקשים (מישכנות התכלת בע"מ ואלי קליין) להורות על ביטול החלטת בית דין של בוררות, מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), ובפרט סעיף 24(5) לו. בנוסף, התבקש בית המשפט להעביר את הבוררים מתפקידם, מתוך הנחה שתינתן החלטה חיובית לבקשה הראשונה, וזאת לפי סעיף 11(1) לחוק. **טענות הצדדים בקצרה** * **המבקשים:** טענו כי בית הדין לבוררות לא הכריע בכל הנושאים שנמסרו להכרעתו, ובפרט לא דן בתביעה שכנגד שהם ביקשו להגיש בגין חישוב ריביות על איחורי תשלומים של המשיבים. לשיטתם, מכיוון ש"כתב הוויתור" שנחתם בין הצדדים נמצא חסר תוקף, יש לקיים חישוב מחדש של זכויות וחובות הצדדים, לרבות התביעה שכנגד. בנוסף, נטענה עוינות מצד בית הדין כלפי המבקשים, כפי שבאה לידי ביטוי בטענה שהם "פונים לערכאות". * **המשיבים:** טענו כי לא היה קיים "כתב ויתור" כלל, אלא פרוטוקול מסירת דירות אליו הוכנס סעיף חסר תוקף. לטענתם, בוצע "גמר חשבון" סופי בין הצדדים טרם מסירת הדירות, וכל טענות המבקשים בנוגע לחובות כלפיהם נדחו הן בהליך הבוררות הראשוני והן בהליך הערעור. כמו כן, טענו כי לא ניתן להגיש תביעה שכנגד בשלב זה, וכי לא ניתן לבטל פסק בוררות בעילות הנטענות מכוח סעיף 21א(ג)(1) לחוק, שכן התקיים הליך ערעור על הפסק. **הדיון המשפטי והכרעת בית המשפט** בית המשפט דחה את בקשות המבקשים. עיקר הדיון וההכרעה התמקדו בטענת המבקשים כי בית הדין סרב לדון בתביעה שכנגד הנוגעת לריביות. 1. **סעיף 24(5) לחוק הבוררות:** סעיף זה מאפשר לבית המשפט לבטל פסק בוררות אם "לא הכריע הבורר באחד הענינים שנמסרו להכרעתו". טענתם העיקרית של המבקשים התבססה על סעיף זה. 2. **התייחסות בית הדין לטענות המבקשים:** בית המשפט בחן את החלטת בית הדין מיום 28.1.2025 ואת פסק הדין של בית הדין שלערעור. הובהר, כי בית הדין, הן בראשות הדיין המקורי והן בהרכב הערעור, התייחס **באופן מפורש** לטענות המבקשים בנוגע לריביות על איחורי תשלומים. * **החלטת בית הדין (28.1.25):** צוטטה בהחלטת בית המשפט, ובה נקבע כי הגשת תביעה שכנגד בשלב זה הינה "ניסיון עקר למשוך זמן". עוד נאמר כי הטענות על חישוב מחדש של הסכם הפשרה "נדחו בפסק הדין". * **פסק דין ערעור:** צוטט באופן נרחב, והודגש כי נקבע כי חישובים חדשים שהוגשו על ידי המבקשים, שהתבססו על הטענה שהם נדרשים לשלם את כל התשלומים למרות איחורי הבנייה, "נדחים כפי שנדחו על ידי ביה"ד קמא". הובהר כי "כל התחשיב החדש שהוגש אינו רלוונטי". 3. **דחיית טענת אי-הכרעה:** בית המשפט קבע כי המקרה שלפניו אינו מקרה של אי-הכרעה. בית הדין קמא ובית הדין שלערעור **דנו** בטענת הריביות, **דחו** אותה לגופה, ואף ערכו חישובים ביחס לחיובי הצדדים. בית הדין אף מינה שמאי לצורך כימות הטבות שקיבלו חלק מהמשיבים. 4. **חישוב הריביות - דחייה לגופה:** אף אם המבקשים הגישו חישוב כספי מפורט לבית הדין שלערעור, הן החישוב והן הטענה לגופה נדחו. 5. **שינוי השם לטענות:** בית הדין קמא, כפי שצוטט בהחלטת בית המשפט, ראה בניסיון להגיש תביעה שכנגד כ"שינוי שם" מטענות קיזוז, ודחה זאת על הסף. 6. **התייחסות ל"כתב הוויתור":** בית המשפט הדגיש כי נקבע על ידי בית הדין שלערעור כי חתימת המשיבים על "סעיף ויתור" אינה תקפה מבחינה משפטית. למרות זאת, טענות המבקשים בנוגע לריביות נדחו לגופן. 7. **סעיף 21א(ג)(1) לחוק:** בית המשפט ציין, בשולי הדברים, כי ייתכן והיה מקום לדחות את הבקשה על הסף גם מכוח סעיף 21א(ג)(1) לחוק. סעיף זה קובע כי מקום בו הסכימו הצדדים מראש שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור, אזי ניתן להגיש בקשה לביטול הפסק רק בעילות המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק (עילות הנוגעות לפסלות בורר או להפרה יסודית של כללי הצדק). מכיוון שהצדדים אכן הסכימו על הליך ערעור, הבקשה לביטול מכוח סעיף 24(5) (אי-הכרעה) עשויה להיות בלתי קבילה. עם זאת, בית המשפט לא נדרש להכריע בכך לאור דחיית הבקשה לגופה. 8. **דחיית בקשת פסילת הבוררים:** מאחר שבקשת הביטול נדחתה, גם הבקשה להעברת הבוררים מתפקידם נדחתה, שכן הסירוב לדון בתביעה שכנגד לא נבע מגחמה אלא מהחלטה שיפוטית בדין. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **גבולות הביקורת השיפוטית על פסקי בוררות:** פסק הדין ממחיש את העיקרון לפיו בית המשפט אינו מתערב בפסקי בוררות באופן שגרתי. ההתערבות מוגבלת למקרים חריגים המנויים בחוק, וסעיף 24(5) (אי-הכרעה) דורש הוכחה שהבורר **כלל לא** דן בנושא, ולא רק שהכריע בו באופן שאינו לרוח אחד הצדדים. * **הבחנה בין אי-הכרעה לבין דחיית טענה:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה המהותית בין מצב שבו הבורר נמנע מלדון בנושא כלל, לבין מצב שבו הבורר דן בטענה ודוחה אותה. במקרה דנן, הוכח כי הטענות בנוגע לריביות נידונו ונשקלו, ולפיכך לא נתקיימה עילת הביטול. * **תוקף הסכמות הצדדים:** הדגש על כך שהצדדים הסכימו מראש על הליך ערעור, והמשמעות של כך לפי סעיף 21א(ג)(1) לחוק, מדגיש את חשיבות כיבוד הסכמות הצדדים במסגרת הליך בוררות. * **חוסר תום לב דיוני:** בית המשפט רמז לכך שהגשת תביעה שכנגד בשלב מאוחר של ההליך עשויה להיחשב כחוסר תום לב דיוני, במטרה למשוך זמן. * **הערעור ככלי להכלה:** פסק הדין ממחיש כי הליך הערעור בפני בית דין של בוררות נועד לבחון את החלטות בית הדין קמא, ובמקרה זה, אף בוצע דיון מעמיק בטענות שהועלו, והן נדחו לגופן. * **משמעות "כתב ויתור" חסר תוקף:** ההכרה כי "כתב הוויתור" חסר תוקף לא הובילה אוטומטית לחיוב המבקשים או לדיון מחודש בכל הסוגיות. בית הדין המשיך לדון בעילות התביעה המקוריות, תוך שהוא מביא בחשבון את מכלול הנסיבות, אך ללא תלות באותו "כתב ויתור". **השלכות פסק הדין** פסק דין זה מחזק את אחיזת החוק בבחירה של הצדדים בהליך בוררות, ואת התפיסה כי התערבות שיפוטית מוגבלת. הוא משקף את הפרשנות המצמצמת של עילות ביטול פסק בוררות, ומדגיש כי טענות עובדתיות ומשפטיות שנדחו במסגרת הליך הבוררות, לרבות הליך הערעור, אינן מהוות עילה לביטול הפסק בבית המשפט. בכך, פסק הדין מקדם את היעילות והסופיות של הליכי בוררות.