עת"מ 28691-07-15

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה שהוגשה נגד החלטת היועץ המשפטי לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שהורתה על דיון חוזר בשל חשש לניגוד עניינים. העותרים ביקשו צו ארעי שיעצור את בניית בריכת השחייה, אך בית המשפט סירב וסבר כי על ועדת התכנון לבחון תחילה את פוטנציאל המטרד של מיקום הבריכה. בית המשפט קבע כי פגמים פרוצדורליים בהחלטות קודמות אינם מצדיקים התערבות, והחלטת היועץ המשפטי לדיון חוזר ראויה. פסק הדין מתייחס גם לטענות העותרים ביחס להחלטת ועדת הערר. היא מצאה כי הוועדה דנה כראוי במטרד הפוטנציאלי והחלטתה הייתה סבירה. בנוסף, אישר בית המשפט את פרשנותה של ועדת הערר להוראות התכנון הרלוונטיות, ודחה את טענת העותרים כי ההחלטה סותרת את ההבחנה בין בנייה בתוך הקווים המיועדים לבין מחוצה להם. בית המשפט שקל ודחה את טענת העותרים בדבר נסיבותיו המיוחדות של המקרה, הנוגעות לבקשה קודמת לאותו מאגר. יתר על כן, פסק הדין מדגיש את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בהחלטות תכנוניות ומדגיש כי אל לבתי המשפט להחליף את רשויות התכנון. אלא אם כן יש הצדקה ברורה, כגון חריגה מסמכות או חוסר תום לב, בית המשפט לא יתערב. במקרה זה, החלטת ועדת הערר הייתה נתונה לשיקול דעתה, והעתירה נדחתה. באשר להוצאות, חויבו העותרים לשלם 10,000 ₪ למשיב מס' 1 ו-20,000 ₪ למשיב מס' 2. השופט גם עודד את הצדדים לשתף פעולה והפנה לפתגם: "טוב שכן קרוב יותר מאח רחוק". פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 9.5.2017.