ת"פ 30303-06-15

תקציר

השופט קובע כי בבואו לקבוע את משך האשפוז של נאשם חולה נפש לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, נתונה לבית המשפט שיקול הדעת לקבוע תקופת מאסר קצרה מתקופת המאסר המרבית הקבועה בחוק לעבירה שבה מואשם הנאשם. כוונת החקיקה היא לקבוע גבול עליון למשך האשפוז כדי להגן על הפגיעה המשמעותית בחירותם של חולי הנפש, ועל בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן סביר ומידתי. ניתן לעשות זאת על ידי קביעת רף הענישה העליון לעבירה החמורה ביותר בכתב האישום, ובכך לאזן בין זכותו של חולה הנפש לחירות לבין זכותו של הציבור לביטחון. עוד מציינת השופטת כי לוועדה הפסיכיאטרית סמכות להורות על שחרורו של חולה המאושפז בצו בית משפט לפני תום התקופה הנקובה וכי סעיף 15א לחוק טיפול בחולי נפש מאפשר מעבר מאשפוז פלילי לאשפוז אזרחי אם נשקפת מהחולה סכנה. לבסוף, השופט קובע כי במקרה הספציפי יש מקום לתקופה מקסימלית של ארבע שנות אשפוז ומורה על הכנת צו אשפוז בהתאם. ההחלטה יכולה להתפרסם בעילום שם, ולתביעה ולהגנה יש זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.