רע"א 2281/97

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין החלטת נאמן בתיק פשיטת רגל. השאלה הייתה האם ניתן לערער על החלטה כזו לבית המשפט העליון בזכות או רק ברשות. בפסק הדין הובהר כי על פי פקודת פשיטת הרגל, צו שניתן על ידי בית משפט המפעיל את סמכותו המיוחדת כבית משפט לפשיטת רגל – לרבות החלטות, ולא רק פסקי דין – מהווה "צו פשיטת רגל". משכך, יש לראות בהחלטת בית המשפט המחוזי צו של ערכאה ראשונה בענייני פשיטת רגל ועל כן ניתן לערער עליה בזכות לבית המשפט העליון. הבהרה זו סותרת טענות קודמות לפיהן החלטות אלה טעונות רשות ערעור. פסק הדין, העולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון, מדגיש כי מהות ההחלטה, המשקפת את הפעלת סמכותו המיוחדת לפשיטת רגל על ידי בית המשפט, קובעת את סיווגה כצו פשיטת רגל. מקרה זה מחזק עוד יותר את העיקרון לפיו ערעורים על צווים כאלה כפופים לזכות הערעור, כמפורט בסעיף 182(ג) לפקודת פשיטת הרגל. המשמעות המעשית של פסק דין זה היא כי צדדים שנפגעו מהחלטת בית המשפט המחוזי בענייני פשיטת רגל יכולים לערער ישירות לבית המשפט העליון ללא צורך בקבלת אישור מראש. פסק הדין, שניתן ביום 19.6.97, הוחל על המקרה הספציפי, תוך מתן בקשת רשות ערעור ולאחר מכן דחייתה, ובכך אישר את החלטת בית המשפט המחוזי.