עת"מ 57630-05-11

תקציר

המחלוקת בין העותרת לעירייה נסובה סביב פרשנות שטח הקומה המרבי המותר לקניינה של העותרת, כאמור בתכנית בניין העיר הרלוונטית (תב"ע 44). העותרת טוענת כי שיעור הכיסוי המרבי הוא 50%, בעוד העירייה טוענת כי הוא עומד על 40%. העותרים מבססים את טענתם על תרגום שגוי של הוראות התכנית ועל שלוש דוגמאות משנות הארבעים והחמישים התומכות לכאורה בעמדתם. העירייה, לעומת זאת, מפנה לגרסה הנכונה והאנגלית של התוכנית, התומכת בעמדתה, וטוענת כי יש להעדיף את פרשנותה, העקבית מאז שנות השבעים. זאת ועוד, העירייה טוענת כי שלוש הדוגמאות שהביא העותר שגויות או בוטלו. בית המשפט מסכים עם פרשנותה של העירייה לסעיף הרלוונטי בתב"ע 44, ומוצא אותה סבירה יותר ועולה בקנה אחד עם לשון התכנית והגיונה. בנוסף, בית המשפט נותן משקל לפרקטיקה הפרשנית ארוכת השנים של העירייה, שהחלה בשנות השבעים ואולי אף קודם לכן. משכך, העתירה נדחית, והעותר נדרש לשאת בהוצאות העירייה ובשכר טרחת עורכי הדין בסך 10,000 ₪.