ת"פ 647-12-12

תקציר

בית המשפט לא מצא טעם בטיעונם המקדמי של הנאשמים לביטול כתב האישום נגדם. הטענה התבססה על כך שכתב האישום הוגש בתקופת ביניים, מה שמנע את החלת התיקון החדש המאפשר לסגור תיקים בפשרה ללא כתב אישום. עם זאת, השופט קבע כי הוראות התיקון אינן חלות רטרואקטיבית, והתובע לא נדרש לפעול על פי התיקון החדש בעת הגשת כתב האישום. יתר על כן, ההקלה של התיקון כלפי עבריינים היא פרוצדורלית באופייה ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית. השופטת הדגישה כי שיקול הדעת של התובעת ביישום הליך הפשרה נתון בחוק ונתון לביקורת שיפוטית רק במקרים חריגים של פגמים מהותיים. במקרה זה, החלטת התובע להמשיך בכתב האישום ולא לסגור את התיק בפשרה הייתה סבירה ולא היו בה פגמים. נימוקי התביעה לאי סגירת התיק נמצאו תואמים את הנסיבות והתיק הקונקרטי של הנאשם לא עמד בתנאים לסגירה באמצעות פשרה. למרות ששיקול הדעת של התביעה בעניינו של הנאשם חרג מעבר לנדרש באותו שלב, השופט בחר שלא להתעמק בטיעוני הנגד של ההגנה, שכן הם היו מיותרים. השופט סיכם וציין כי מקרים פרטניים אינם יכולים לשמש ראיה לאכיפה בררנית וכי טענות מסוג זה יחייבו הצגת התנהלות שיטתית של התביעה. לפיכך נדחתה הטענה המקדמית, ונקבע דיון לתגובה לאישום.