ו"ע 14742-09-16

תקציר

המערערת בתיק זה ערערה על שומת מס שבח מקרקעין שנערכה על ידי מינהל מס השבח. לאחר התנגדות לשומה הראשונית והגשת ערר, הגיעה המערערת להסכם שומה עם המשיב, אשר קבע את מועד רכישתה של הקרקע הנדונה כפברואר ואפריל 1951. למעלה מארבע שנים לאחר מכן ביקש המערער לתקן את מועד השומה לינואר 1948, בטענה כי המועד המוקדם יותר נכון. המערער טען כי הבקשה התבססה על מסמכים חדשים שהתגלו. כן ביקשה המערערת הארכת מועד לתיקון השומה, שכן חלפה מגבלת ארבע השנים הרגילה. בית המשפט קבע, כי תקופת ארבע השנים לתיקון השומה היא מיום חתימת הסכם השומה. בקשת המערערת לתיקון השומה הייתה אפוא מחוץ לזמן, שכן היא נעשתה למעלה מארבע שנים לאחר חתימת ההסכם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המערערת לא הראתה נסיבות חריגות המצדיקות את הארכת המועד לתיקון השומה. המסמכים עליהם ביססה המערערת את בקשתה היו תמיד ברשות המערערת. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערת לא פעלה בשקידה לגילוי הטעות הנטענת. לבסוף, מצא בית המשפט כי גם אם הבקשה לתיקון השומה הוגשה במועד, לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות את תיקון השומה. המערערת לא הוכיחה כי התאריכים בהסכם אינם נכונים, והראיות לא תמכו בתאריך רכישה של ינואר 1948. מטעמים אלה דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם את הוצאות המשפט של המשיב.