ע"א 52496-03-17

תקציר

פסק הדין דן בחבותו הנזיקית של המעביד ופוסק לטובת המשיב, וקובע כי המערערים לא סיפקו למשיב קסדה, וכי טענת המשיב כי תלושי השכר לא שיקפו את שכרו האמיתי אמינה יותר. עוד קבע בית הדין כי המעסיק לא נקט אמצעי זהירות סבירים ולא הנחה את המשיב בדבר הסיכונים הכרוכים בעבודתו, דבר שהוביל לשיטת עבודה לא בטיחותית שהעמידה את המשיב בסיכון בלתי סביר. פסק הדין מוסיף ודן בסוגיית תרומת האשם ומצדד במשיב, וקובע כי על המעסיק לקחת אחריות על בטיחות עובדיו וכי אין להטיל על העובד אחריות על כך שלא הקדיש את מלוא תשומת הלב לסכנות הכרוכות בעבודתו, במיוחד בהתחשב בוותק של המשיב. אשר לשיעורי הנכות הרפואית והתפקודית, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שהתבססה על ממצאיו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט בחן גם את אחוזי הנכות הזמנית ולא מצא פגם בהחלטת בית משפט קמא, אשר העניקה למשיב 50% נכות למשך שנה לאחר התאונה. בנוסף, פסק הדין דן בשכרו של המשיב ומסכים עם החלטת בית משפט קמא לאמץ את בסיס השכר שנקבע על ידי המל"ל, שכן לא שוכנע כי תלושי השכר שיקפו נאמנה את שכרו האמיתי של המשיב. בית המשפט התייחס גם לפיצוי בגין נזק ולא מצא הצדקה להתערב בפיצוי שנפסק, בהתחשב בגורמים שונים כגון היעדר אשם תורם והפיצוי הצנוע בגין כאב וסבל. פסק הדין נוגע גם בניכוי הטבות המל"ל, ומסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי יש לנכות רק את תגמולי המל"ל שניתנו כדין. בית המשפט מוסיף ודן בהודעת הצד השלישי ואינו מוצא פגם בהחלטתו של בית משפט קמא למחוק את ההודעה, במיוחד נוכח איחור בהגשת כתב ההגנה על ידי הצד השלישי. לבסוף, הערעור והערעור הנגדי נדחים מבלי להורות על הוצאות, והחלטת בית המשפט קמא מתקבלת. פסק דין זה ניתן פה אחד על ידי הרכב של שלושה שופטים.