עמ"נ 14880-02-13

תקציר

בית המשפט מצא כי המערערת לא דיווחה על מכירת דירות מיוזמתה, אלא עשתה זאת רק לאחר שנודע לה על הכוונה להטיל סנקציות על ידי המשיב. לכן, על פי תקנות ההפחתה, הם לא היו זכאים להפחתת העיצום הכספי. המערערת טענה כי למשיב אין סמכות להטיל סנקציות מבלי שתקנות ההפחתה יתקיימו, אך בית המשפט חלק על כך וקבע כי החוק קובע במפורש כי ניתן להטיל סנקציות גם ללא התקנת התקנות. עוד פירש בית המשפט את התקנות כך שהפרות שבוצעו לאחר חקיקת החוק, בתוך 18 חודשים, יהיו זכאיות להפחתה של 50%, ואילו הפרות שבוצעו לאחר כניסת התקנות לתוקף יופחתו בהתאם לאמות המידה שנקבעו בתקנות ההפחתה. המערערת הצביעה גם על הבהרה באתר האינטרנט של הממונה על חוק המכר לפיה דיווח לאחר קבלת הודעה על עיצומים מהממונה אינו נחשב כיוזמה, אך בית המשפט מצא כי מדובר בהבהרה אינפורמטיבית בלבד ולא בעדות לפגם בתקנה. לבסוף, מצא בית המשפט כי המשיב לא אכף באופן סלקטיבי את הסנקציות ופעל ללא משוא פנים כלפי כל המפרים. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.