רע"א 2126/16

תקציר

בבואו לבחון את הבקשה הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחותה, תוך שהוא מקיים את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לדחות את הצגת הראיות המסוימות עד לאחר סיום הטיפול בעניינה של התביעה. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה החוקרת בקביעת סדר ההליכים, וציין את האתגר העומד בפני ערכאות הערעור בפסיקת החלטות פרוצדורליות אלה. בקשת המבקש נעדרה הנמקה ספציפית והסתמכה על קביעות כלליות שלא היה בהן די כדי להצדיק סטייה מההליך הרגיל של הגשת ראיות. יתר על כן, הבקשה לא הדגימה באופן משכנע כיצד עיכוב גילוי הראיות יקל על ההתמודדות עם השאלות העובדתיות בתיק. גם כאשר הותר לו לעיין בראיות הנדונות, נמנע המבקש מלהבליט פרטים קריטיים המצדיקים דחייה, בפרט שחלק מהחומרים כבר היו נגישים למשיבים. בית המשפט הכיר בחשיבותה של גישה יסודית וצופה להגשת ראיות, והמליץ כי סוגיות אלה יטופלו באופן יזום ולא רטרואקטיבי. זאת ועוד, בית המשפט בחר שלא להתעמק בשאלה האם ניתן לערער על הצו הפרוצדורלי הנוגע לבקשה הנוכחית, שכן הבקשה כבר נדחתה מטעמים מהותיים. בית המשפט הכיר בדיונים משפטיים מתמשכים בנוגע לפרשנויות פרוצדורליות, אך קבע כי אלה אינן משפיעות על המקרה הספציפי הנבחן. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את פסק הדין הראשוני, לפיו המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.