ב"ל 49975-11-19

תקציר

התובעת, עובדת ניקיון בבית ספר תיכון, הגישה תביעה להכרה בנפגעיה כנפגעי עבודה החלים בחוק הביטוח הלאומי. הפציעות המדוברות נגרמו לה לכאורה במהלך עבודתה עקב מאמץ חוזר ונשנה ומאמץ גופני. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, חלק על התביעה. בית הדין מצא כי התובעת אכן עמדה בקריטריונים לפגיעות בעבודה בגבה ובברכיה על פי תיאוריית המיקרוטראומה לשתי פעולות ספציפיות: שטיפת המדרגות וניקוי רצפות בית הספר בחודשי הקיץ. פעולות אלה כללו תנועות רצופות ותכופות שגרמו לחבלות קלות בגב ובברכיים לאורך תקופה ממושכת. בית המשפט קבע כי פעולות אלה דומות במהותן באופיין ומשפיעות על אזורים מוגדרים בגוף. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתה של התובעת לפגיעות בידיה, שכן הן לא נבעו מתנועות מונוטוניות חוזרות ונשנות שבוצעו ברציפות. השופט הגיע למסקנה כי יש למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין פציעותיה בגב ובברכיים. ההחלטה לגבי הפגיעה בידיים הייתה פסק דין, ואילו ההחלטה לגבי פציעות הגב והברך הייתה החלטה אחרת, שלכל אחת מהן לוחות זמנים שונים לערעור. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויישלח אליהם בהמשך.