עש"מ 7/80

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת לעובדי מדינה, שהרשיע עובדת מינהל מקרקעי ישראל באי מילוי הוראות הממונים עליה. למערערת, שהייתה אחראית על עובדי ניקיון במינהל, היו יחסים עכורים ארוכי שנים עם הכפופים לה. כתוצאה מכך הוקמה ועדה ארגונית למציאת פתרון. הוועדה המליצה על מספר חלופות, אך המערערת סירבה, מה שהוביל את הוועדה להחליט על העברתה לתפקיד אחר. סירובה של המערערת לאחר מכן להישמע להוראות הממונים עליה בנוגע לתפקיד החדש הוביל להאשמתה בעבירת משמעת. הערעור לבית המשפט העליון, שהתמקד בעיקר בהחלת כללי הצדק הטבעי על הוועדה ובזכותו של המערער לסרב לקיימה, נדחה. בית המשפט קבע, כי בעוד שהוועדה הייתה צריכה ליידע את המערערת על הטענות נגדה ולאפשר לה להגיב, היא אינה נדרשת לקיים חקירה שיפוטית מלאה. בנוסף, קבע בית המשפט כי למערער אין זכות לצדק עצמי והוא מסרב למלא אחר הוראות. באשר לטענת ההתיישנות, קבע בית המשפט כי העבירה נמשכת בכל יום, ולכן התלונה תקפה לכל מה שאירע בשנה שקדמה להגשתה. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת בית הדין למשמעת להרשיע את המערער ולהטיל עליו סנקציה התקבלה.