בג"צ 10/80

תקציר

העותרת מנהלת עסק של מכונות משחקים בחולון ללא רישיון משנת 1976. במקור הוא רכש מסעדה עם רישיון בתוקף, אך עד מהרה הפך אותה לעסק של מכונות משחקים מבלי לקבל רישיון חדש. כאשר פג תוקפו של רישיון המסעדה, הוא לא חודש. העותר הגיש בקשה לקבלת רישיון חדש מראש עיריית חולון, רשות הרישוי, אשר העבירה את הבקשה לאישור המשטרה. המשטרה עיכבה את תגובתה במשך קרוב לשנתיים, במהלכן המשיך העותר להפעיל את עסקיו. בסופו של דבר הגיש העותר עתירה לבג"ץ נגד מפקד משטרת מחוז יפו, שהביאה לכך שהמשטרה משכה את התנגדותה לרישיון. עם זאת, ראש עיריית חולון המשיך לסרב להעניק לעותר רישיון בנימוק של שמירה על ביטחון הציבור ושלום. העותר, שלא נקט יד נקייה, הגיש עתירה חדשה נגד ראש העיר. רוב השופטים פסקו לטובת העותר. לטענתם, שיקול דעתו של ראש העיר לסרב לקבל רישיון לא הופעל כראוי או בתום לב, שכן הנימוקים שניתנו לא התבססו על חומר עובדתי. השופטים הדגישו כי על הרשות לנהוג בהגינות ולא להקשות על האזרח קשיים מיותרים. יתר על כן, עסקי מכונות המשחקים לא היו בלתי חוקיים מטבעם, והתנגדותו העקרונית של ראש העיר ללא בסיס עובדתי הייתה ניצול לרעה של שיקול הדעת. לפיכך, החליט בית המשפט להפוך את הצו למכריע והורה לראש העיר להעניק לעותר רישיון. השופט בייסקי חלק על כך, והדגיש כי ידיו של העותר אינן נקיות, והתנהלותו של ראש העיר לא הייתה בלתי מוצדקת או חסרת תום לב. לדברי השופט בייסקי, ראש העיר, כרשות הרישוי, לא הייתה אחראית לעיכוב התגובה של המשטרה ולא הייתה מחויבת לשקול את השגותיה שלה בתקופה זו. השופט הדגיש את העיקרון לפיו אין להעניק סעד לעותרים המופיעים בידיים לא נקיות.