בג"צ 7356/07

תקציר

העותר ביקש לבטל את החלטת מועצת העירייה לפיה אין עוד צורך ציבורי בחלקת קרקע, ולערוך מכרז לבעלות בקרקע כפי שלטענתו היה צריך להיעשות. בעתירה נטען כי החלטת המועצה התבססה על תשתית עובדתית פגומה וכי חברי המועצה לא הפעילו את שיקול דעתם, שכן הסתמכו על עמדת היועץ המשפטי ולא שקלו את כל הגורמים הרלוונטיים. בנוסף, נטען בעתירה כי לחברי המועצה לא הייתה חוות דעת משפטית כתובה בנושא, שהיא חובה על פי חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי). המשיבים טענו כי העותר לא נהג בניקיון כפיו במקרה זה, שכן פלש לחלקת הקרקע האמורה וביצע בה בנייה פרטית. בית המשפט קבע, כי העותרת אינה יכולה לתקוף את החלטת המועצה בדבר שינוי ייעוד החלקה, שכן עניין זה הוסדר. הטענה כי ההחלטה התבססה על תשתית עובדתית פגומה נדחית, שכן ההחלטה התבססה על טעמים תכנוניים מובהקים. עוד קבע בית המשפט כי חברי המועצה אכן הפעילו את שיקול דעתם ושקלו את כל הגורמים הנדרשים, חרף עמדת היועצת המשפטית. כמו כן, בית המשפט קבע כי מטרתה של חוות דעת משפטית כתובה היא לחזק את שלטון החוק, ובמקרה זה הוגשה חוות דעת משפטית למנכ"ל העירייה, והיועץ המשפטי הסביר אותה בפירוט במהלך הדיון במועצה. לפיכך, הדרישה לחוות דעת משפטית כתובה מולאה ברוחו. בית המשפט הוסיף כי חלק מטענותיו של העותר אינן רלוונטיות לתיק, וחלקן אף עלולות להידחות בשל חוסר ניקיון בפרשה זו. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין למשיבים 3-19.