תלה"מ 25518-03-21

תקציר

פסק הדין מתווה את חלוקת הרכוש בין בני זוג מתגרשים, תוך שימת דגש על תחולת חוק יחסי ממון בין בני זוג בהיעדר הסכם ממון. השופטת דוחה את עתירות שני הצדדים לחלוקה בלתי שוויונית של הנכסים, ומדגישה את היעדר הנסיבות החריגות המצדיקות חלוקה כזו. לגבי הדירה המשותפת, האישה זכאית ל-50% מערכה הנוכחי, כולל חובת תשלום המשכנתא. פסק הדין מבהיר כי "אירועים כספיים" במהלך הנישואין אינם מוגנים תחת שמו של מי מבני הזוג; לפיכך, תשלומי המשכנתא שביצע הגבר לאחר הפרידה מתחלקים שווה בשווה. תביעתו של האיש להפחתה של 150,000 ₪ עבור הוצאות שיפוץ נדחית, שכן מדובר בהשקעה משותפת. על הצדדים להגיש פסק דין מוסכם לבעלות על הרכב, כאשר השווי יחולק שווה בשווה, ויאפשר לקנות את חלקו של השני או למכור אותו ולחלק את התמורה. חשבונות הבנק והזכויות הסוציאליות השוות יחולקו שווה בשווה, כאשר הגבר ישלם לאישה 70,096 ₪ עבור חלקה בזכויות הפנסיוניות. האישה אינה נדרשת להחזיר הלוואות שנלקחו במהלך הנישואין, שכן הקו המפריד בין התחייבויות כספיות הוא מועד הפרידה. עם זאת, היא זכאית להחזר עבור תשלומי ביטוח וארנונה שבוצעו לאחר הפרידה. בנוסף, שני הצדדים אחראים להחזר הלוואה משותפת ששימשה לסילוק יתרת החוב בחשבונם המשותף, כאשר כל אחד מהם זכאי להחזר של 50% אם הגבר יציג שוברי תשלום. השופט אינו פוסק הוצאות לאף אחד מהצדדים ומתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים. לבסוף, המזכירות מונחית לסרוק ולשלוח את פסק הדין לצדדים, ובכך לסגור רשמית את התיק.