ע"פ 217/04

תקציר

המערער הואשם והורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשלוש עבירות הקשורות לנהיגה בחוסר זהירות: סיכון חיים בזדון בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר וחבלה בזדון. האירועים התרחשו כאשר המערער נסע באור אדום, פגע בניידת משטרה וגרם לנהגים אחרים לסטות כדי להימנע מהתנגשות, ששיאו במרדף משטרתי. בעוד המערער הודה בהפרעה לשוטר, הוא ערער על היסוד הנפשי של כוונה לסכן חיים, וטען כי מעשיו היו כדי להימלט משוטרים ולא כדי לפגוע באחרים. עם זאת, בית המשפט החיל את "כלל הציפייה" על היסוד הנפשי, וקבע כי המערער צפה את הסכנה המסתברת שבמעשיו גם אם לא התכוון במפורש לפגוע. בית המשפט דחה את טענתו ומצא אותו אשם בחבלה מכוונת בשל הנזק שנגרם לניידת המשטרה. על המערער נגזרו 39 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 27 חודשים בגין האישומים הנוכחיים ו-12 חודשים נוספים בגין מאסר על תנאי בגין שוד. ערעורו ערער הן על ההרשעה לפי סעיף 332(2) והן על חומרת העונש, אך בית המשפט אישר את פסק הדין המקורי. היא הגיעה למסקנה כי ניתן להסיק את הכוונה הנפשית גם בעבירות חסרות חשיבות כגון אלה, נוכח הסכנה הנשקפת מנהיגה פרועה. החלטת בית המשפט הדגישה את חשיבות ההרתעה מפני התנהגות כזו לשם הגנה על שלום הציבור, וציינה כי הסיכון הפזיז של חיי אדם בצירי תחבורה מצדיק השלכות משפטיות כבדות משקל שיבטיחו את הסדר בכבישים ויאפשרו לרשויות אכיפת החוק לבצע את תפקידן ביעילות.