ע"ע 1201/00

תקציר

במקרה משפטי זה, עיתונאי שהועסק על ידי עיתון מקומי באילת, "ערבי חדש", פוטר כאשר העיתון הפסיק את פעילותו חמישה חודשים בלבד לאחר תום חוזה עבודה לתקופה קצובה שנועד להימשך חמש שנים וחצי. העיתונאית תבעה בגין הפרת חוזה, ודרשה פיצוי השווה לשכרה הצפוי עבור יתרת תקופת החוזה. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל חלקית את תביעתה, הכיר בהפרה ופסק פיצויים בגין ההפרה, אך ציין כי היא לא הצליחה לצמצם כראוי את נזקיה באמצעות חיפוש עבודה חלופית. כתוצאה מכך, בית המשפט פסק לה מחצית מהפיצויים הנתבעים. העיתונאי עתר בדרישה לקבל פיצוי מלא ולהטיל אחריות אישית על בעל החברה, עופר, ועל החברות הקשורות אליו באמצעות הדוקטרינה המשפטית של "הרמת מסך ההתאגדות". בית הדין לערעורים הכיר בתקופת כהונתו הברורה של חוזה העבודה לחמש וחצי שנים וקבע כי החברה אכן הפרה אותו בכך שסיימה את העסקתה בטרם עת. עם זאת, בית המשפט הסכים עם הערכאה הנמוכה יותר על מאמציה הבלתי מספקים להפחתת הנזקים, והפחית עוד יותר את הפיצוי ל-20% בלבד מהנזקים שהוכחו, השווים ל-262,779 שקל. באשר להרמת המסך, בית המשפט לערעורים מצא עילה להטיל על עופר אחריות אישית בשל התנהלות פיננסית פסולה והיוון חסר של החברה המעסיקה, ולמעשה התייחס אליה ואל חברותיו האחרות כאל ישות כלכלית אחת. עם זאת, בית המשפט לא ראה טעם להפליל חברה אחרת, המשיבה מס' 3, שכן היא עסקה בפעילות מסחרית שאינה קשורה. בסופו של דבר, פסק הדין חייב את המשיבים 1, 2 ו-4 לפצות את העיתונאית במשותף בסכום שהותאם כדי לשקף את כישלונה בהפחתת הנזקים. כל צד נשא בהוצאות המשפטיות שלו.