ת"א 1414/04

תקציר

השופט במקרה זה החליט לדחות את בקשת פסילתו, תוך ציון מספר נימוקים להחלטתו. ראשית, חל שיהוי משמעותי של כארבע שנים בהגשת הבקשה, הנחשב פסול ודי בו כדי לדחותה. הבקשה, המתבססת על אירועים שאירעו בתחילת הדיונים, הייתה צריכה להיות מוגשת לאלתר, וההסברים שנתן בא כוח המבקש לעיכוב זה אינם מתקבלים. שנית, הבקשה לפסילת השופט אינה עומדת בהליכים המשפטיים הנדרשים, שכן היא לא הוגשה לשופט עצמו, אלא לגורמים אחרים, והמבקש, המיוצג על ידי עורך דין, הגיש חלק מהבקשות באופן אישי. לגופה של הבקשה קובע השופט כי הצהרותיו והחלטותיו במהלך הדיונים נועדו להבליט את הקשיים בעניינו של המבקש ולעודד הסדר, ולא להצביע על משוא פנים או חריצות משפטית מוקדמת. השופטת גם מפריכה את טענת המבקש כי לא הורשה לדבר, ומבהירה כי עמדת המבקש הוצגה בכתב וניתנו לו הזדמנויות לחקירה נגדית ולחקירה חוזרת. השופט מוסיף ומנמק את החלטותיו הפרוצדורליות, לרבות אלה הנוגעות לשמיעת ראיות וסירוב לבקשות תשלום תכופות, וקובע כי הן נתונות לשיקול דעתו ואינן מצביעות על חשש למשוא פנים. הבקשה, אפוא, נעדרת שחר ודינה להידחות, כאשר המבקש נושא בהוצאות עורכי הדין של המשיבים. החלטה זו היא סופית וניתנת בהיעדר שני הצדדים.