ע"א 88/94

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור ואת הערעור שכנגד על הסף. דחיית התביעה נגד המבטחת, לוידס, מתקבלת משום שהמכונית ממנה נגנבו התכשיטים הייתה ללא השגחה, ובכך פוטרת לוידס מכל חובת ביטוח. גם הערעור שכנגד, שהוגש על-ידי המשיבה מס' 3, עדי אור, נדחה משום שאין לו קשר מהותי מספיק לערעור העיקרי, ובמקום זאת היה צריך להגישו כערעור עצמאי. אשר לדחיית התביעה נגד המשיב מס' 2, יעקב שניר, מוצא אותו בית המשפט פטור מאחריות אישית, לא מהטעמים שצוינו על ידי בית משפט השלום, אלא על יסוד רציונל משפטי אחר. בית המשפט טוען כי החזקתו של שניר בתכשיטים נובעת מתפקידו כשומר שכר עבור עדי אור ולא כקבלן. לפיכך, חוק האפוטרופוסים חל עליו, ובהינתן שהתכשיטים היו נעולים בתא המטען של הרכב, שניר נקט אמצעי זהירות סבירים ומילא את חובתו כשומר שכר. קביעתו של בית המשפט כי שניר פעל כאורגן של עדי אור מתקבלת, והתביעה נגד שניר נדחית. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ד' בר-אופיר ואליו הצטרפו השופטת ר' שטרנברג-אליעז והשופטת א' אבן-ארי, מבסס את הממצא העובדתי לפיו שניר נעל את תא המטען של הרכב לפני שיצא מהרכב. דבר זה, קובע בית המשפט, מהווה התנהגות סבירה לשומר שכר, ובכך פוטר אותו מכל אחריות במקרה זה.