ו"ע 24989-09-18

תקציר

המערערים, שהיו בעלי בית בכורזים, רכשו בית חדש בטבעון. ביום האחרון של תקופת החפיפה, שבמהלכה ניתן למכור את הבית הישן, חתמו המערערים ואמו של המערער על תצהירים לפיהם העבירו המערערים את ביתם בכורזים לאמו של המערער במתנה. המשיבים פסקו כי עסקת המתנה היא עסקה מלאכותית שנועדה להתחמק מתשלום מס, ולכן הטילו מס רכישה על הבית בטבעון כדירה שנייה, לרבות קנס גירעון. המערערים ערערו על החלטה זו. הוועדה קיבלה את החלטת המשיבים לאחר שבחנה את הנסיבות שבהן בוצעה עסקת המתנה. נמצא כי המערערים דיווחו תחילה כי הבית בטבעון הוא דירה שנייה וכי אין בכוונתם למכור את ביתם בקורזים, ובהמשך הגישו דו"ח מתוקן הקובע את ההפך. הוועדה מצאה סתירות וסתירות בטענות המערערים באשר לסיבות לעסקת המתנה וסברה כי אין זה סביר כי המערערים נתנו את ביתם במתנה לאמו של המערער כאשר טענו לקשיים כלכליים. עוד לקחה הוועדה בחשבון כי עסקת המתנה נחתמה ביום האחרון של התקופה החופפת, וכי בצוואת האם, שנחתמה באותו יום, צוין כי המערערים ירשו את הבית בקורזים. לפיכך, הוועדה הגיעה למסקנה כי עסקת המתנה הייתה מלאכותית ומטרתה היחידה הייתה העלמת מס. כתוצאה מכך, הערעור נדחה. יתר על כן, מאחר שדו"ח המערערים היה מטעה, הסכימה הוועדה עם החלטת המשיבים להטיל קנס גירעון. לבסוף החליטה הוועדה לחייב את המערערים בהוצאות בסך 10,000 ₪.