ת"א 884/92

תקציר

בתביעה משפטית מורכבת הנוגעת לפיתוח קרקעות בשכונת ארסוף, טענה התובעת, מורה בבית ספר יסודי בגמלאות, כי ניהלה פרויקט שיאפשר בנייה במגרשים שבבעלותה ובבעלות אחרים. היא תבעה 8% מערך הקרקע מלמעלה מ-130 נתבעים, בטענה שהם הסכימו לשלם לה עבור מאמציה הניכרים במשך 14 שנה. הנתבעים, בהם חברי חסידות גור, חלקו על כך וטענו כי עבדה בהתנדבות, או במסגרת ועדה. בית המשפט בחן ראיות נרחבות, לרבות שיחות מוקלטות וחוזרים, כדי להעריך האם קיימת התחייבות חוזית כלשהי. בעוד הבסיס החוזי נדחה, קבעה השופטת טלגם כי על התובעת לקבל פיצוי מכוח עקרון עשיית עושר ולא במשפט, שכן מאמציה העלו משמעותית את ערך הקרקע. הנתבעים נחשבו כמתעשרים מעבודתה, למרות שלא היה להם חוזה רשמי. יוצאי דופן היו עמיתיה לעבודה, הרשקוביץ והנפלד, שכן תרומתם נחשבה משמעותית, ואסרה עליה לתבוע מהם. התביעה נדחתה גם כנגד חלק מהיורשים בשל התיישנות או חוסר ידיעה. פסק הדין אישר הבנה דקדקנית של דיני מעין חוזים והעשרה, תוך שימת דגש על צדק בהכרה בתרומות לא מקצועיות אך בעלות השפעה. סכום הפיצוי נותר להכרעה בהליכים הבאים.