ע"פ 146/81

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין וקבלת רכוש גנוב לפי סעיף 411 לחוק העונשין. העבירות נבעו מאירוע שבו שלושה אנשים שדדו נהג מונית של מכונית המרצדס שלו באיומי סכין. לאחר מכן נמסרה המונית למערער, שלכאורה שידל את השוד. המערער ערער על ההרשעה, וטען כי אין בסיס להרשעה לפי דיני השידול, שכן הוא לא פירט את האמצעים שבאמצעותם יש להשיג את המונית. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, תוך שהוא מצטט את סעיף 29 לחוק העונשין הקובע כי אדם המייעץ לאחר לבצע פשע אחראי לפשע שבוצע בפועל, גם אם הוא שונה מהפשע המומלץ, כל עוד אדם סביר היה מוצא את העבירה כתוצאה סבירה של העצה. בית המשפט מצא כי שידולו של המערער להשיג מונית שלא כדין, יחד עם קבלת המונית לאחר מכן, הפכו אותו לאחראי לשוד. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המערער לא החזיק במונית, שכן היא נמסרה לאחיו טלאל לבקשתו הקודמת. השופט מ' שמגר הוסיף והצדיק את הדחייה, תוך שהוא מצביע על הרשעתו הקודמת של המערער בשוד ועל הלקח שלא נלמד, בהתחשב בכך שביצע את העבירה הנוכחית בזמן שעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד לגביו. לפיכך, הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחה.