ע"א 507/79

תקציר

במקרה משפטי מורכב זה, עסק בית המשפט בשאלה האם הפטור של המדינה מאחריות נזיקית בגין פציעות או מוות שנגרמו במהלך השירות הצבאי חל על עובדי מדינה בודדים, כגון חיילים או עובדי מדינה, שגרמו במישרין לפגיעה. בית המשפט היה חצוי בדעותיו. חלק מהשופטים טענו כי הפטור צריך לכלול גם נזיקין יחידים הפועלים בשירות המדינה, ונימקו זאת בכך שמתן פטור למדינה אך לא לעובדיה עלול להוביל למצבים בלתי הוגנים ובלתי נסבלים שבהם עובדים עומדים בפני חורבן כלכלי אישי למרות שפעלו על פי הנחיות המדינה. לטענתם, המסגרת החקיקתית, לרבות דיני הפיצויים והשיקום, מרמזת על אחריות כוללת של המדינה, המשתרעת באופן הגיוני על שחקנים בודדים. לעומת זאת, שופטים אחרים סברו כי יש לקיים אחריות אישית על בסיס עקרונות נזיקיים מבוססים, המחייבים פרטים לתת דין וחשבון על מעשיהם כדי להבטיח שוויון בפני החוק. הם טענו כי מתן פטור ליחידים עלול לערער את עקרונות היסוד של דיני הנזיקין ולהוביל לפערים באחריות המשפטית. בסופו של דבר, החליט הרוב לדחות את הערעור, בקובעו כי הפטור של המדינה אינו פוטר באופן אוטומטי עובדים בודדים מאחריות נזיקית אישית, אלא אם כן נקבע במפורש בחוק. החלטה זו הדגישה את הצורך בבהירות חקיקתית כדי להתמודד עם פערים פוטנציאליים באחריות ובפיצויים, והציעה כי המחוקק יבחן מחדש את החוקים הקיימים כדי לפתור כל אי בהירות ולהבטיח יחס הוגן לכל הצדדים המעורבים.