ע"א 3124/90

תקציר

במקרה של פציעה במגלשת מים במרכז ספורט עירוני, נפגע המערער כאשר אדם אחר (המשיב מס' 1) נחת עליו במגלשה. במגלשה, שהופעלה על-ידי המשיבה מס' 2 וממוקמת בשטח שבבעלות המשיבה מס' 3 (העירייה), היה אמור להיות מוקדן שירכז את השימוש הבטוח. בית המשפט העליון דחה את תביעת המערערת נגד המפעיל והעירייה. בית המשפט מצא אותם אחראים לפציעה בשל הסיכון הנראה לעין הכרוך במגלשה ואמצעי בטיחות לא מספיקים למרות שלט המציין כי המשתמשים לקחו על עצמם את הסיכון שלהם. אמצעי זהירות יעילים, כגון וידוא שאזור הנחיתה של המגלשה היה ברור לפני שאפשרו לאדם אחר להחליק, היו עולים נמוך ביחס לנזק הפוטנציאלי, מה שהופך את המשיבים לאחראים. העירייה נותרה אחראית משום ששמרה על הפיקוח על נהלי הבטיחות ולא העבירה את השליטה באופן מלא למפעיל. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקבע את הנזקים ואת אחריותם של המבטחים. המשיב מס' 1 לא נמצא אחראי מאחר שפעל על פי הוראות המשגר. בית המשפט אף הדגיש שיקולים רחבים יותר בדיני הנזיקין, והדגיש את הצורך לאזן בין אמצעי זהירות סבירים לבין רמת הסיכון, פוטנציאל הנזק והתועלת החברתית של הפעילות. פסק הדין הבהיר את ההשלכות של ניהול סיכונים צפויים ואת האחריות של המפעילים והעיריות להבטיח את הבטיחות.