ת"א 2178/05

תקציר

משפחת דג, בעלת חווה מספר 25 בכפר חסידים, תבעה את משרד החקלאות על נזקים כספיים בסך 1,250,000 ₪, בטענה שהמדינה, באמצעות שיטת מכסות החלב שלה, גרמה להם נזק לאורך השנים. המשפחה טענה כי החלטות שונות של מינהלת מכסות החלב אילצו אותם לסגור בסופו של דבר את הרפת שלהם, שפעלה במשך 76 שנים. ההחלטה הראשונה שהוגשה בערעור הייתה עוד בשנת 1999, כאשר דוד דאג, שניהל את החווה, הסכים לפרק שותפות וקיבל רק מחצית ממכסת החלב הכוללת. דאג טען כי הופעל עליו לחץ לקבל החלטה זו וכי מינהלת המכסות לא כיבדה הבטחות מסוימות שניתנו במהלך תהליך הפירוק. זאת ועוד, טענו בני המשפחה כי המינהל מנע מהם שלא כדין מכסות חלב נוספות בשנים 1998-1995, למרות המלצת ועדת הערר. הם גם טענו כי הממשל שינה רטרואקטיבית את הסדר מכסות החלב המקומיות, מה שגרם להם לחיובים גבוהים בגין אי סדרים בחלב בשנת 2001. משרד החקלאות, לעומת זאת, טען כי התובעים לא מיצו את כל אפיקי הערעור המנהליים ולכן אינם יכולים להביא את עניינם לבית המשפט. עוד נטען כי התובעים פרשו מרצונם מייצור חלב וכי קשייהם הכלכליים נובעים מייצור חלב מופרז וממכירות בלתי חוקיות, שפגעו ביצרני חלב אחרים והפרו את תכנון הרפת. לטענת המשרד, לתובעים היו האמצעים והזמן להגיש ערעורים מנהליים נוספים, אך הם בחרו שלא לעשות כן, ובכך קיבלו את ההחלטות שהתקבלו. בנוסף, המשרד ציין כי שניים מתוך ארבעת התובעים מעולם לא היו יצרני חלב ולכן אין להם מעמד בתיק. בית המשפט פסק לטובת משרד החקלאות ודחה את טענות התובעים במלואן. בית המשפט קבע כי התובעים לא מיצו את הסעדים המנהליים העומדים לרשותם, דבר ששבר את הקשר הסיבתי בין נזקיהם הנטענים לבין מעשיו הפסולים של מינהל המכסות. יתר על כן, התובעים לא הוכיחו את נזקיהם, והגנת המשרד העלתה נקודות נכונות לגבי ייצור החלב המופרז של התובעים וניהול כושל של משקם. עוד ציין בית המשפט כי חלק מהחלטות מינהל המכסות אכן מוטלות בספק, אך מאחר שהתובעים לא ערערו עליהן, החלטות אלה נחשבו סופיות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, שכן בית המשפט בחר שלא לתגמל את התנהגות הנתבע בהכנת סיכומים ארוכים מדי שפגעו בזכויות פרוצדורליות.