בר"ע 39603-09-16

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט לערעורים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שעניינה הליכי גילוי וגילוי מסמכים. לבית המשפט הפרוצדורלי שיקול דעת רחב בניהול דיונים, וערכאת הערעור בדרך כלל אינה מתערבת בהחלטות אלה, אלא אם נפלה טעות מהותית המצדיקה זאת. המערערת ביקשה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין גילוי מסמכים ספציפיים, בטענה שהם חיוניים לעניינם. עם זאת, הליך גילוי המסמכים תחום בבירור על ידי ההצהרות בתצהירים, כאשר לא ניתן לחייב צד להמציא מסמכים שאינם ברשותו או שהוא זוכר שהיו ברשותו. בית המשפט המחוזי קיבל את תצהיר המשיב כמפורט ומפורש דיו, תוך שהוא מבטל סוגיות רלוונטיות של המסמכים המבוקשים; לפיכך, ההנמקה מאחורי עיתוי הבקשה או נחיצותה לכאורה נמצאה בלתי משכנעת. הערעור גם הטיל ספק בצו הנוגע למעורבות פוטנציאלית של מעסיק צד שלישי בתהליך הפקת המסמכים. בית המשפט חזר והדגיש כי גילוי מסמכים חל רק בין הצדדים המעורבים ישירות, תוך הסתמכות על תקנות פרוצדורליות מבוססות. בית המשפט דחה את הטענה כי מעסיקו הנוכחי של המשיב נדרש להמציא מסמכים, תוך ציון סוגיות של חוסר רלוונטיות והגזמה פוטנציאלית בייצוג עצמי. בסופו של דבר, ערכאת הערעור לא מצאה עילה לפגיעה בעשיית צדק ודחתה את הערעור על כל סעיפיו, לרבות השגה על הוצאות שהוטלו על המבקש. ההחלטה נמסרה שלא בפניה, ללא צו להוצאות בשל היעדר מענה מבוקש.