ת"א 22407/08

תקציר

במקרה זה, התובעת, עו"ד המשמשת כמטפלת, תבעה את המוסד לביטוח לאומי בגין לשון הרע לאחר שהמוסד תבע אותה בגין דמי ביטוח שלא שולמו למרות העסקתה אצל אתי הירשמן משנת 1999. הביטוח הלאומי הוציא נגדה מספר צווי עיקול בגין חובות לכאורה בין השנים 2001-2003, שלטענת התובעת היו שגויים שכן היא הייתה מועסקת והמעסיק שלה היה אחראי להפרשות אלה. למרות שסיפקה ראיות, כולל תיק הניכויים של מעסיקה, המשיכה הביטוח הלאומי בפעולותיה ופגעה בשמה הטוב. התובעת טענה ללשון הרע, וטענה כי צווי העיקול פוגעים במעמדה ומהווים לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט נעתר לכך, ולא מצא הגנה על מעשיו של הביטוח הלאומי שהיו רשלניים ורשלניים, והדגיש כי חובת תשלום הביטוח הלאומי מוטלת על המעסיק. אי תשומת הלב של הביטוח הלאומי למידע שנמסר, שכלל פרטי התקשרות ואישור העסקה, מעידה על חוסר תום לב. בהמשך לכך, פסק בית המשפט לתובע 50,000 ₪ פיצוי סטטוטורי בגין לשון הרע ו-6,500 ₪ הוצאות משפט, תוך שימת דגש על שימוש לא ראוי בסמכות מנהלית על ידי גוף ציבורי כמו הביטוח הלאומי. פסק הדין הדגיש את הציפייה שגופים ממלכתיים כאלה יפעילו את סמכותם ביתר שאת, במיוחד כאשר מעשיהם פוגעים שלא בצדק בשמם הטוב של אנשים.