ת"א 18169-02-19

תקציר

התובעת, עורכת דין בשם חגית לב, הגישה תביעה נגד הלקוחה שלה, הנתבעת, לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שניתנו. שכר הטרחה התבסס על שטר חוב והסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים. על פי התביעה, הנתבעת קיבלה סיוע משפטי מלב אך לא פיצתה אותה על שירותיה. הנתבעת טענה מנגד כי לב גרם לה נזק באמצעות ייצוגה וכן טענה לזיוף ומרמה. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות לטענותיה וכי הסכם שכר הטרחה בין הצדדים תקף. על פי פסק הדין, הנתבעת רשאית לסיים את התקשרותה עם לב בכל עת, אך עליה לבחון האם עשתה כן בתום לב. מאחר שהייצוג הופסק מספר חודשים לאחר חתימת ההסכם, קבע בית המשפט כי על לב להוכיח את הגמול הראוי עבור שירותיה. השופטת בחנה את הראיות שהציגה לב, לרבות עדויות של עורכי דין נוספים, וקבעה כי היא זכאית לתמורה הולמת עבור עבודתה. עם זאת, השופטת פסקה שלא לשלם את מלוא שכר הטרחה שתבעה לב, בהתחשב בפרק הזמן הקצר בו עבדה אצל הנתבעת ובנסיבות הספציפיות של המקרה. תחת זאת, בית המשפט הורה לנתבע לשלם 55,000 ₪, כולל מע"מ, כשכר טרחת עורך דין ו-5,000 ₪ נוספים, כולל מע"מ, כהוצאות – שניהם ישולמו בתוך 60 יום. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה לרשלנות ונזק, וכי נטל ההוכחה מוטל עליה. פסק הדין העניק לתובעת קבלה חלקית של תביעתה והנתבע חויב לפצות אותה בהתאם. ההחלטה גם פירטה את זכותו של הנאשם לערעור כדין.