ת"א 40603-12-10

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים נגד מדינת ישראל של שנים עשר תושבי רצועת עזה שספגו הפסדים במהלך מבצע "עופרת יצוקה", מבצע צבאי ישראלי ברצועת עזה שהתקיים בין דצמבר 2008 לינואר 2009. שלושה מבני משפחותיהם של התובעים נהרגו ושלושה נפצעו כשמטוסי קרב ישראליים תקפו את תחנת המשטרה אל-עבאס בעיר עזה. התובעים טענו כי המנוחים היו אזרחים חפים מפשע שלא היו מעורבים בפעילות טרור כלשהי וכי הפעולה הייתה בלתי מידתית ולכן לא הייתה פעולה מלחמתית. הם התייחסו להוראות המשפט הבינלאומי המגנות על אזרחים מפני פגיעה במהלך מעשי איבה. מנגד, טען הנאשם כי הפעולה הייתה פעולת מלחמה, חלק מלחימה קשה, וכי ההתקפה על תחנת המשטרה הייתה מוצדקת ומידתית. בית המשפט בחן את אופי הפעולה ומצא כי היא היוותה פעולה מלחמתית כהגדרתה בחוק הישראלי. בית המשפט קיבל את טענת הנאשם כי תקיפת תחנת המשטרה הייתה חלק מאסטרטגיה רחבה יותר ולא רשלנית או בלתי מידתית. בית המשפט הדגיש כי התחנה הייתה מטרה צבאית לגיטימית וכי צה"ל נקט משנה זהירות כדי להימנע מפגיעה באזרחים. צוין כי הפעולה בוצעה לאחר בחינה מדוקדקת של ייעודה ופוטנציאל הפגיעה באזרחים. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם הייתה רשלנות, היא עדיין הייתה מוגנת כמעשה מלחמה לפי סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים. לפיכך, התביעה לפיצויים נדחתה. התובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.