בר"ע 70503-12-25

תקציר

בפסק דין זה, בית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 70503-12-25) התבקש לבחון בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, אשר דחתה בקשה של עיריית נצרת לביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה. פסקי הדין הללו, שניתנו כנגד העירייה, חייבו אותה בתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנה מלאים. **רקע עובדתי וההליכים בבית הדין האזורי:** * עובדים שונים הגישו תביעות כנגד עיריית נצרת לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר. * העירייה, באמצעות השירות המשפטי שלה, הגישה בקשה לאיחוד הדיון בתביעות, תוך ציון מצבה הכלכלי הקשה, מינוי חשב מלווה ומינוי ועדת חקירה לבחינת תפקודה הכספי. היא ביקשה להימנע מחיובה בפיצויי הלנת שכר. * בית הדין האזורי איחד את הדיון וקבע מועד להגשת כתב הגנה. * העירייה ביקשה ארכה להגשת כתב ההגנה, אשר הוארכה חלקית. * משלא הוגש כתב הגנה, ניתנו פסקי דין בהיעדר הגנה, אשר חייבו את העירייה בסכום התביעה המלא ובפיצויי הלנה מלאים, בתוספת הוצאות. * למחרת, העירייה הגישה בקשה בהולה לביטול פסקי הדין, בטענה לעומס עבודה חריג בשירות המשפטי, מחלה של אחד מעורכי הדין, וההליכים המתנהלים במקביל במסגרת סכסוך קיבוצי. * בית הדין האזורי דחה את בקשת הביטול, תוך קביעה כי טענות העירייה לא גובו בתצהיר, וכי התנהלותה מהווה "זלזול מופגן" בבית הדין. בנוסף, נקבע כי סיכויי ההגנה של העירייה קלושים. **הערעור לבית הדין הארצי:** * העירייה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי. * טענות העירייה כללו, בין היתר, כי השכר הנתבע כבר שולם במסגרת ההליך הקיבוצי, כי מצבה הכלכלי החמור מצדיק התחשבות, כי אין צורך בתצהיר במקרה זה, וכי סיכויי ההגנה שלה גבוהים. * העובדים טענו כי אין לבטל את פסקי הדין, בהיעדר תצהיר ובשל סיכויי הגנה קלושים. **הכרעת בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי, בהתאם לסמכותו, דן בבקשת הרשות כבערעור, קיבל את הערעור, והורה על ביטול פסקי הדין שניתנו בהיעדר הגנה. העירייה הורשתה להגיש כתב הגנה. **ניתוח משפטי, עקרונות וחידושים:** 1. **הגישה הליברלית לביטול פסקי דין בהיעדר הגנה:** בית הדין הארצי שב והדגיש את הגישה הליברלית לעניין ביטול פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה. הגישה נובעת מהפגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא "זכות חוקתית ראשונה במעלה". לפיכך, פסקי דין כאלה יינתנו רק במקרים חריגים, ובדיון בבקשת ביטול, הגישה היא לריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד באמצעות פסיקת הוצאות. (פסקה 14). 2. **הצורך בתצהיר תומך:** בית הדין האזורי דחה את בקשת הביטול בהיעדר תצהיר. בית הדין הארצי, אף שלא נדרש לסוגיה האם נדרש תצהיר פורמלי במקרה של עורך דין המצהיר על עובדות הקשורות לעבודתו, קבע כי בנסיבות העניין, אי הגשת תצהיר תומך לא היה צריך להוביל לדחיית הבקשה. זאת, משום שהעובדות הנטענות (מצב כלכלי קשה, עומס, מחלה) נתמכו בראיות אחרות (תעודת מחלה, פירוט בבקשת האיחוד, עמדת ההסתדרות), והמשיבים אף לא הגישו תשובה לבקשת הביטול. (פסקה 17). 3. **הבחנה בין התרשלות ל"זלזול מופגן":** בית הדין הארצי הכיר בכך שהעירייה התרשלה באי הגשת כתב ההגנה במועד. ואולם, נקבע כי התנהלות זו אינה עולה כדי "זלזול מופגן" בבית הדין. זאת, לאור העובדה שהעירייה הגישה בקשות לאיחוד דיון והארכת מועד, ציינה את מצבה הכלכלי, ועתרה לביטול פסקי הדין מיד לאחר שניתנו. (פסקאות 18-19). 4. **שיקול דעת בית הדין בעניין פיצויי הלנת שכר – עקרון מהותי וחידוש:** זהו הלב של ההכרעה. בית הדין הארצי הפך את קביעת בית הדין האזורי בנוגע לסיכויי ההגנה. נקבע כי לעירייה סיכויי הגנה, לפחות לעניין הפחתת שיעור פיצויי ההלנה. * **הכלל:** סעיף 17 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע את שיעור פיצויי ההלנה. * **החריג:** סעיף 18 לחוק מעניק לבית הדין סמכות להפחית או לבטל את הפיצויים בנסיבות מוגדרות. * **התפתחות הפסיקה:** בית הדין הארצי הדגיש את השינוי שחל בהיקף שיקול הדעת של בית הדין בעניין פיצויי הלנה, מתוך תפיסתם כ"סנקציה דרקונית", לאור הירידה בשיעורי האינפלציה וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הפסיקה נוטה כיום להשית פיצויי הלנה נמוכים יותר, או אף שלא להשיתם כלל מעבר להפרשי הצמדה וריבית, בחלק הארי של ההליכים. (פסקאות 20-22). * **הקשר לרשויות מקומיות:** במיוחד בהתייחס לרשויות מקומיות המצויות בקשיים כלכליים, נקבע כי בית הדין צריך לאזן בין חובת הרשות לשלם שכר לבין הנסיבות החיצוניות לקריסה הכלכלית. בפסיקת עיריית לוד, נקבע כי יש להפחית את שיעור הפיצוי המרבי הקבוע בחוק, ולהעמידו על שיעור שנתי אפקטיבי של 25%. (פסקה 21). * **מסקנה:** לנוכח הפסיקה המרחיבה את שיקול הדעת להפחתת פיצויי הלנה, ובפרט במקרים של רשויות מקומיות, בית הדין הארצי קבע כי לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההגנה של העירייה, לפחות לעניין שיעור הפיצוי, קלושים. (פסקה 22). 5. **איחוד הליכים וההליך הקיבוצי:** בית הדין הארצי התייחס, אם כי לא באופן מכריע, לעובדה שהשכר שנתבע כבר שולם במסגרת ההליך הקיבוצי. נקבע כי אף אם לא יוכרעו טענות נוספות, עצם האפשרות להפחתה משמעותית של פיצויי ההלנה, יחד עם הגישה הליברלית לביטול פסקי דין, מצדיקים קבלת הערעור. (פסקאות 22, 23). **סיכום:** בית הדין הארצי החליט לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה, ולהחזיר את הדיון לבית הדין האזורי. ההחלטה מבוססת על הגישה הליברלית לביטול פסקי דין בהיעדר הגנה, ועל שיקול דעת נרחב של בית הדין להפחית או לבטל פיצויי הלנת שכר, במיוחד כאשר מדובר ברשות מקומית הנמצאת בקשיים כלכליים, וזאת בהתאם להתפתחות הפסיקה והתכלית המפצה והמרתיעה של פיצויי ההלנה. העירייה חויבה בתשלום הוצאות לעובדים, כמנגנון לריפוי הנזק שנגרם להם עקב המחדל הדיוני.