ע"א 56065-01-20

תקציר

דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט רון סוקול, קובעת כי יש לדחות את הערעור מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. ההחלטה שלא לפסוק הוצאות למערער, שזכה בתיק, מבוססת על התנהלותו הפסולה של המערער במהלך ההליך, אשר בית משפט קמא מצא כי היא משבשת יותר מזו של המשיבים. השופט סוקול מדגיש את שיקול הדעת הרחב של בית משפט קמא בענייני פסיקת הוצאות משפט וטוען כי על ערכאת הערעור להתערב במשורה בהחלטות אלה. הואיל ובית משפט קמא נתן פסק דין מנומק בדבר שלילת הוצאות, ובהתחשב בהתרשמות שהייתה לבית המשפט מהתנהלותו של המערער, סבור השופט סוקול כי אין מקום לערכאת הערעור להתערב. השופט מ' רניאל, בדעת מיעוט, מציע לקבל את הערעור באופן חלקי ולתקן את פסק דינו של בית משפט קמא כך שיכלול הוצאות משפט בסך 38,500 ₪ לטובת המערער. השופט רניאל טוען לגישה התערבותית יותר בפסיקת הוצאות, וסבור כי שלילת ההוצאות על ידי בית משפט קמא מהצד הזוכה אינה עולה בקנה אחד עם מטרותיהם של פסקי דין אלה. לדברי השופט רניאל, נקודת המוצא לפסיקת הוצאות צריכה להיות ההוצאות בפועל של בעל הדין, כאשר הסבירות היא עיקרון מנחה. בהתחשב בהתנהלות שני הצדדים, השופט רניאל מחשב סכום זה כ-38,500 ₪. לבסוף, השופטת ישראלה קראי-גירון מסכימה עם דעת הרוב של השופטת סוקול ומדגישה כי היא מצדדת בנימוקיו. הדבר מוביל להחלטה סופית לדחות את הערעור מבלי לפסוק הוצאות, ברוב של שני שופטים בעד ושופט אחד נגד. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ומסמן את סוף התיק.