ע"ע 105/05

תקציר

התיק סובב סביב ערעור על זכאותו של עובד לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו בעת פרישתו. המערערת, מנהלת חטיבה בכירה במינהל מקרקעי ישראל, הועסקה בחוזה מיוחד למעלה מ-15 שנה. בחוזה נקבע כי שירותו אינו מזכה אותו בהטבות לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) וזכויותיו מובטחות כלפי חוץ. עם פרישתו דרש המערער פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, דבר שנדחה על ידי המדינה. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם המערערת, בהיותה מועסקת על פי חוזה מיוחד, זכאית לפיצוי כזה. בית המשפט המחוזי פסק נגד המערערת, והוביל לערעור זה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטענות והמסמכים הרלוונטיים, אישרה את החלטת בית המשפט המחוזי. על פי תקנות שירות המדינה, הזכאות לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו חלה רק על עובדים הזכאים להטבות לפי חוק הגמלאות – קריטריון שהמערערת לא עמדה בו. יתר על כן, מצבה של המערערת לא נפל בגדר החריגים המצומצמים המפורטים בתקנות. בית הדין מצא כי הסדר הפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו לא התכוון לכלול עובדים במעמדה של המערערת. בעוד המערערת טענה לאפליה, בית הדין ציין כי התקנות מבחינות באופן לגיטימי בין סוגי עובדים. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיב.