ע"פ 6092/10

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה לאחר עיון מדוקדק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור, בנספחים ובטיעוני הצדדים. נקבע כי העונש שקבע בית המשפט הפרוצדורלי תואם את מדיניות הענישה המקובלת בגין העבירות החמורות שבוצעו. חרף טענת המערער בדבר חלוף עשרים שנה מביצוע העבירות, וללא עבירות נוספות בתקופה זו, חומרת העבירות, ובפרט עבירות מין בקטינים, מצדיקה את העונש שהוטל. לעבירות, שהתרחשו בין השנים 1986 ל-1991 ונשפטו בשנת 2009, יש השפעות ארוכות טווח על הקורבנות, שממשיכים לסבול מההתעללות. הזלזול של החברה בעבירות כאלה, במיוחד כאלה שבהן מעורבים בני משפחה או דמויות אחראיות וקטינים, הוביל לתיקונים משמעותיים במשפט הפלילי, שהאריכו את תקופת ההתיישנות על עבירות כאלה. שינויים אלה מדגישים את המסר של החברה שאין סליחה על מעשים כאלה, וצל שלהם מרחף ללא הגבלת זמן מעל העבריין. על אף שנבחנו שיקולים כגון חלוף הזמן, שינויים בחיי המערער והתנהגותו לאחר העבירה, היעדר חרטה אמיתית של המערער וניסיונותיו להמעיט בחומרת המעשים הפכו כל הקלה נוספת בעונש לבלתי מוצדקת. הקונצנזוס בין השופטים, לרבות השופטים י' עמית וא' שוהם, תמך בדחיית הערעור, ואישר כי החלטה זו ניתנה ביום 18.7.2012.