עב"ל 525/08

תקציר

הערעור מתייחס לדחיית תביעת המערער להכרה בטינטון (צלצולים באוזניים) כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי. המערער עובד כמפעיל ציוד ליטוש כבד משנת 1987, דבר החושף אותו לרעש מזיק. הוא פנה לקבלת טיפול רפואי בגין לקות שמיעה בשנת 2005 והגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בשנת 2006. המכון הכיר בליקוי השמיעה שלו כפגיעה בעבודה, אך דחה את טענתו לטינטון, בנימוק של ליקוי שמיעה לא מספיק לפי סעיף 84א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי. המערער טען כי יש לפרש את הסעיף באופן שונה, דבר שהסכים עמו המכון בשלב הערעור. עם זאת, בדיקות שמיעה מרובות שנערכו למערער העלו כי הוא לא סבל מירידה של 25 דציבלים בשתי אוזניו, גם כאשר חושבה בשיטה הממוצעת המועדפת. בית המשפט הסכים עם עמדתו המעודכנת של המכון בנוגע לפרשנות הסעיף, אך מצא כי המערערת לא עמדה בדרישות החוק, בהתבסס על מרבית מבחני השמיעה שנערכו לאורך השנים. כמו כן, בית המשפט הבהיר את תחולתו של כלל "המבחן הטוב ביותר", וקבע כי הוא ראוי להכריע בין מבחנים בעלי מהימנות דומה ואין ליישמו כאשר רוב מוחלט של המבחנים מצביע על אי עמידה בתנאים. מאחר שמבחן השמיעה האחרון, שנערך בהסכמת המערער בבית הדין הארצי, הראה כי אינו עומד בדרישות, נדחה הערעור. השופטת ורדה וירט-ליבנה, יחד עם נציגי העובדים והמעסיקים, הסכימו עם פסק הדין.