בג"צ 2888/92

תקציר

המקרה סובב סביב סירובו של פקיד מרשם האוכלוסין לרשום שני אנשים כנשואים לאחר שהציגו תעודת נישואין מהקונסוליה הברזילאית בישראל. העותרים, אזרח ברזילאי השוהה באופן זמני בישראל ואזרח כפול ישראלי-ברזילאי, עברו נישואין קונסולריים בשגרירות ברזיל. סירובו של פקיד הרישום התבסס על פרשנות של חוקים ותקנות מסוימים הנוגעים לסמכויות קונסולריות ורישום נישואין. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי תפקידו של פקיד המרשם הוא אך ורק לאסוף מידע סטטיסטי עבור מרשם האוכלוסין ואין לו סמכות לערער על תוקפם של נישואין. אלא אם כן יש ראיות ברורות ומשכנעות לכך שהפרטים בתעודת הנישואין אינם נכונים או שלקונסול אין סמכות להנפיק אותה, על פקיד הרישום לרשום את בני הזוג כנשואים. במקרה זה, מאחר שסמכותו של הקונסול מוטלת בספק, היה על הקצין לרשום את נישואי העותרים. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי תוקפם של נישואין הוא סוגיה נפרדת מרישומם, וההליך הנוכחי אינו המקום המתאים לקבוע את תוקפם של הנישואין הקונסולריים. לפיכך הורה בית המשפט העליון לפקיד הרישום לרשום את העותרים כנשואים, ופסק לעותרים הוצאות בסך 10,000 ₪ מהמשיבים.