ע"פ 3948/03

תקציר

בתיק הערעור שהוצג, ערער המערער על הרשעתו בשורה של עבירות מין חמורות בקטינים ועל עונש מקביל של 18 שנות מאסר שגזר עליו בית המשפט המחוזי בחיפה. בעבירות אלה, שנפרשו על פני מספר שנים, היה מעורב המערער, בן משפחה, בניצול אורוותו וסוסיו לאינטראקציה עם קטינים. האישום הראשון פירט מקרים רבים של מעשי סדום באחיינו של המערער מגיל צעיר ועד גיל 16, כאשר בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה למרות הכחשותיו של המערער וטענותיו להוצאת דיבה על רקע סכסוכים משפחתיים. האישום השני עסק במעשה מגונה בקטין אחר, כאשר בית המשפט הסתמך על עדותו של הקטין בפני חוקר ילדים, הנתמכת גם בעדויות אביו של הקטין ועדים נוספים, חרף הכחשתו של המערער וטענותיו למניפולציה בעדים. גם האישום השלישי עסק במעשה מגונה בקטין אחר, ובית המשפט קיבל את עדותו של הקטין על פני טענות הגנה סותרות וציין כי היעדר כל ראיה רפואית אינו גורע מעדותה המהימנה של המתלוננת. המערער טען כנגד ממצאי המהימנות, הסוגיות הפרוצדורליות וחומרת העונש. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את החלטות הערכאה הנמוכה יותר, וציינה כי הממצאים מעוגנים עמוק בהערכות מהימנות, שבהן אין לבחון מחדש קביעות עובדתיות כלאחר יד. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות והדגיש, בהתחשב בקשר המשפחתי ובאופי החוזר ונשנה של העבירות, העונש החמור הולם כגורם מרתיע למעשים חמורים כאלה. בסופו של דבר נדחה הערעור הן על ההרשעה והן על גזר הדין, ואישר את הצורך בענישה מחמירה במקרים של עבירות מין בקטינים.