ת"א 546/04

תקציר

התובעת, שמחה מתוקה, חתמה לנתבעת על שטר התחייבות לבית ברמלה להבטחת פירעון הלוואות שהעמיד הבנק לחברות בבעלות משפחתה. יכולתה של התובעת להבין את תוכן השטר בעת החתימה הוטלה בספק, כמו גם נאותות ההסברים שניתנו לה על השלכותיו. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אשר הגיע למסקנה כי התובע היה מסוגל נפשית להבין את תוכן המעשה. חוות דעתו של המומחה נתמכה בראיות נוספות, לרבות יכולתו של התובע לחתום על מסמכים אחרים בערך באותו זמן. בית המשפט מצא כי בעוד שהתובעת ידעה להבין הסברים פשוטים בשפה הערבית, ההסברים שניתנו על ידי עורך הדין שנכח בחתימה, עו"ד שביט, לא היו מספיקים ולא עמדו בדרישות החוק ליידע אותה על מהות המעשה ותוצאותיו. אישור החתימה על ידי עורך הדין לא כלל כל אישור לכך שהתובע הבין את המסמך, מה שהיה צריך לעורר חששות אצל הבנק. הבנק לא מילא את חובות הנאמנות והגילוי שלו כלפי התובעת, מה שהוביל את בית המשפט לבטל את שטר המשכון. בנוסף, העובדה שהנכס שועבד בעבר לבנק אחר לא נחשבה כטענה תקפה, שכן המשכון הנוכחי היה עסקה חדשה בנסיבות שונות. כתוצאה מכך, הכריז בית המשפט על שטר המשכון עליו חתם התובע כבטל וקבע כי לבנק אין זכות לאכוף אותו. הבנק חויב לשלם את הוצאותיה המשפטיות של התובעת, לרבות שכר טרחת עורך דין, אך לא כולל הוצאות הקשורות לתביעותיה הרפואיות שנדחו.