ת"א 14118/04

תקציר

התובעת, חברת ביטוח, הגישה כתב תביעה כנגד הנתבעות, מספר חברות ביטוח, בדרישה לקבל בחזרה 55% מתשלומי נזקי הגוף ששולמו למר פרטוש בעקבות תאונת דרכים, בהתאם להסכם בין התובעת לנתבעים. הנתבעים הכירו בחבותם אך חלקו על זכאותה של התובעת להחזר. השאלה המרכזית הייתה האם הרכב שהיה מעורב בתאונה היה "בבעלותה" של פרטוש, שכן בהסכם נקבע כי המבטחים אינם אחראים לתאונות שבהן היו מעורבים כלי רכב בבעלות הנפגע. הרכב היה רשום על שם אשתו של פרטוש אך נרכש ושימש לעבודתו של פרטוש והיה מבוטח על שמו. התובעת טענה כי רישום הבעלות במשרד הרישוי היה מכריע, ואילו הנתבעים טענו כי מדובר בפעולה הצהרתית בלבד. השופט א.ד. קבע כי הרישום יוצר חזקת בעלות ניתנת להפרכה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על המבקש לסתור אותה. השופט א.ד. הסכים עם פסק דינו הקודם של השופט ר' וינוגרד בעניין, שקבע כי הרישום אינו מקים זכויות בעלות ומהווה כלי ראייתי בלבד. יתר על כן, כוונת ההסכם בין חברות הביטוח לא הייתה לעקוף התדיינות משפטית אלא לייעל את התהליך, וקביעת הבעלות באמצעות רישום בלבד לא תמיד הייתה נכונה. במקרה זה, הראיות הראו כי פרטוש היה הבעלים של הרכב, כלומר התובע לא היה זכאי להחזר. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.