ת"א 25458/04

תקציר

פסק הדין דן בסיווגה של זכות התביעה לפי סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. סעיף זה מעניק לקופות החולים או לנותני השירותים את הזכות לתבוע השבה בגין הוצאות שהוצאו בטיפול באנשים שנפגעו על ידי צד שלישי. השאלה המשפטית היא האם זכות זו היא תביעת סוברוגציה, תביעת שיפוי עצמאית או הכלאה של שתיהן. מסקנת פסק הדין היא כי מדובר בזכות סובייקטיבית בעלת מאפיינים מיוחדים. אמנם הזכות נגזרת מאחריותו של המפגע כלפי הנפגע, אך יש בה גם אלמנטים של עצמאות, בשל אופי חובותיה של קופת החולים כלפי המבוטח. המפתח למקרה זה היה החלת חוק ההתיישנות. פסק הדין קובע כי זכותה של קופת החולים לשיפוי מתחילה כאשר מובאות לידיעתה העובדות המהוות את עילת התביעה, דבר שקורה כאשר הנפגע פונה לקבלת טיפול רפואי. במקרה הספציפי, התביעה שהגישה מכבי שירותי בריאות נגד עיריית תל אביב והמבטחת שלה, בדרישה להוצאות בסך 82,634 ש"ח בגין הטיפול ברוני שפילמן, שנפגע בתאונה בשנת 1992, נדחתה משום שהוגשה למעלה משבע שנים לאחר התאונה והוצאות נלוות. לפיכך, התביעה נדחתה מחמת התיישנות. כמו כן חויבה קופת החולים לכסות את הוצאות המבקשים.