סע"ש 17286-03-18

תקציר

התובע, עובד, תבע את מעסיקו הישיר ושני נתבעים שלטענתו היו המפעילים האמיתיים של בית האבות בו עבד. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה בעילה של שיהוי וביקשו למחוק מספר סעיפים בתצהיר התובע, דבר שהתקבל באופן חלקי על ידי בית המשפט. השופטים קבעו כי לבית הדין אין סמכות עניינית על הנתבעים משום שהתובע לא הוכיח העסקה ישירה, ואף לא הצליח להוכיח את עוולת גרימת הפרת החוזה. השופטים דחו גם את הבקשה להרמת מסך ההתאגדות משום שהנתבעים לא היו בעלי מניות בחברה שהעסיקה את התובע. עם זאת, השופטים מתחו ביקורת על הנתבעים על כך שלא חשפו מידע חיוני שהיה מבהיר את טענת התובע, קרי קיומה של חברה אחרת הקשורה לבית האבות. כתוצאה מכך חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שהסתכמו בכ-16,000 ₪ כולל הפרשי ריבית והצמדה. למרות שתביעת התובע נגד הנתבעים נדחתה, קבעו השופטים כי מדובר במקרה חריג בשל התנהלות הנתבעים, והורו להם לשלם לתובע שכר טרחה זה ביחד ולחוד עם המעסיק בפועל. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.