תא"מ 9476-11-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה שהוגשה מחוץ למגבלת 30 הימים הקבועה בחוק לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו. המבקש טען כי יש לבטל את פסק הדין בשל אי קבלת כתב התביעה, המהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה הארכה. בית המשפט הכיר בחשיבותה החוקתית של הגישה לצדק וקיבל את נימוקי המבקש לדחיית הבקשה. צוין, כי די היה בהגנתו של המבקש, אשר הכחישה את האחריות והעבירה אותה לנהג המשיב, כדי להצדיק ביטול. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לבטל את פסק הדין, בתנאי שהמבקש ישלם לתובע הוצאות בסך 600 ₪ בתוך 30 יום. תוצאה זו איזנה בין עקרון הסופיות לבין הנגישות לצדק, מה גם שאי התייצבותו של המבקש לא הפגינה זלזול בוטה. פסק הדין הדגיש כי ידע, ולא שירות פורמלי, יכול לקבוע את תחילתם של מועדים, בתנאי שהוא ממשי, אינו שנוי במחלוקת ורלוונטי. עם זאת, מאחר שהמבקש לא הוכיח אי קבלת כתב התביעה, לא ניתן לבטל את פסק הדין מטעמים של חובת צדק. הן סיבת אי ההופעה והן לגופה של הגנת המבקש נשקלו, כאשר האחרון נמצא כבעל סיכויי הצלחה. פסק הדין בוטל בתנאי של תשלום הוצאות, תוך הבטחת גישה לצדק תוך הטלת סנקציה על המבקשת בגין עיכובה.