עתפ"ב 8125-04-18

תקציר

הערעורים על חומרת העונשים שהוטלו על שלושה מערערים, שהיו מעורבים בבנייה ובשימוש במבנים על קרקע חקלאית ללא ההיתרים הנדרשים, נדחו. הערעורים כוונו כנגד הקנסות שהטיל בית משפט קמא, כאשר המערערים טענו כי עונשם היה חמור יתר על המידה בהתחשב בנסיבות. למערער הראשון, שהיה הכוח המניע מאחורי הבנייה הבלתי חוקית והשימוש במבנים, הייתה היסטוריה ארוכה של הליכים מול המשיב והוא המשיך בעבירות למרות צווים מנהליים ושיפוטיים. בית המשפט לא קיבל את טענותיו כי שרשרת האחריות נקטעה בתקופות בהן נוהל המתחם על ידי אחרים, שכן הוא הפיק תועלת מהמתחם כבר אז. עוד נמצא כי בית משפט קמא שקל כראוי את מצבם האישי והכלכלי של המערערים, והעונשים שהוטלו היו סבירים ומאוזנים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי העונש המותנה שהוטל על המערער הראשון הופעל בצדק, שכן העבירות שביצע במקרה הנוכחי עוררו את התנאי. טענות המערערים בדבר העמדתם לדין, היעדר הפגיעה במקרקעין והרווחים וההפסדים שנגרמו על ידי התחנה נדחו אף הן, שכן הן נעדרו ראיות קונקרטיות ולא היה בהן די כדי להצדיק הקלה בעונש. ככלל, בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעונשים שהטיל בית משפט קמא, והערעורים נדחו.