עע"מ 9654/06

תקציר

בפסק הדין הדגיש בית המשפט את חשיבות האיזון בין הגנת הסביבה לצרכי הפיתוח, תוך שימת דגש על "פיתוח בר קיימא" כעיקרון מנחה. היא הכירה בתפקידם של תסקירי השפעה על הסביבה (EIAs) בתכנון, והצביעה על כך שתסקירים כאלה מסייעים לשמור על איזון וליידע את רשויות התכנון. חרף טענות המערערים בדבר חובה "מוחלטת" לנהל EIA בשל דרישת נציג, קבע בית המשפט כי שיקול דעתו של מוסד התכנון הוא ראשוני, ודרישות אלה הן הצעות ולא מנדטים. הפרשנות המשפטית קבעה כי הסמכות נתונה למוסדות התכנון, בהתאם לתכליות החקיקה. באשר למקרה הספציפי של כביש 551, בחן בית המשפט את היעדרו של "תסקיר כללי" וציין כי התוואי הוגדר כבר בתכניות מתאר 3 ו-21/3, מה שמייתר את הצורך ב"בחינת חלופות". עם זאת, האישור לא כלל התייחסות מספקת ל"סקירה כללית", מה שמעלה את הצורך בבדיקה נוספת בהתחשב ברגישות הסביבתית של האזור. למרות שלכאורה נערכו כל הבדיקות הסביבתיות, הביקורת השיפוטית מחייבת את מוסד התכנון, ולא את בית המשפט, לבחון את נחיצותו של ה-EIA. בעקבות זאת ביטל בית המשפט את אישור התוכנית, וחייב את הוועדה המחוזית לבחון כראוי את הצורך ב"בחינה כללית" תוך שמירה על החלטתה לוותר על "בחינת חלופות". בית המשפט שאף לגישה מאוזנת, המבטיחה שגורמים סביבתיים ייבחנו בשיקול דעת מבלי לעכב את הפיתוח באופן לא מידתי. העתירה הצליחה, בין השאר, וקבעה תקדים לשילוב מושכל של תסקירים סביבתיים בהליכי תכנון משפטיים.