ת"א 28243-10-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף את התביעה, המבקשת לחייב את המדינה לרשום העברת זכויות בחלקת קרקע על שם התובע, בנימוק שסירובה המוחלט של המדינה הוא סעד קשה אך מוצדק במקרה זה. זאת, משום שהתביעה אינה מכירה בזכויותיהם של צדדים שלישיים שלא נכחו בהליך, שהסכמתם להעברה מעולם לא נקבעה באופן מוסמך. ההחלטה נשענת על פרשנות פסק דין קודם בעניין אותה חלקת מקרקעין, שניתן על ידי הרשם צור ברע"א 498/89, אשר שתי החלטות סופיות סותרות פירשו אותו באופן שונה. בעוד מהחלטת השופט ג'רג'ורה בת"א 1443/836 משתמע כי פסק דינו של הרשם צור קבע זכויות מהותיות, החלטתו של השופט ג'ובראן בבג"ץ 1331/09 מבהירה כי פסק הדין הורה רק על דחיית הערעור וחזרה לבית המשפט המחוזי לבירור. מכיוון שהחלטתו של השופט ג'ובראן היא גם מאוחרת יותר וגם מבית משפט גבוה יותר, היא מקבלת עדיפות, ומאשרת כי פסק הדין הקודם לא הקנה זכויות כלשהן לתובע. לפיכך, לא ניתן לחייב את המדינה לרשום את העברת הזכויות לתובע, מבלי לפגוע בזכויות הצדדים השלישיים. התביעה נדחית, והתובע חויב לשלם למדינה הוצאות בסך 6,000 ₪ בתוך 30 יום.