ת"א 49009-05-11

תקציר

התובעת, עו"ד איילה אלופי, עותרת לבית המשפט למתן פסק דין הצהרתי לביטול הסכם למכירת מקרקעין הנמצאים בחולון, בין הנתבעת, עו"ד תנאמי, לבין בת דודתה של התובעת, רילה אברט, שהלכה לעולמה ללא ילדים. לחילופין, מבקשת התובעת להירשם כבעלים של מחצית מהנכס, לפצות אותה בשוויו ולבטל את רישום הבעלות של הנתבעת. לטענת התובעת, רילה נעדרה יכולת להסכים למכירה, לא הבינה את משמעות מעשיה והושפעה שלא לצורך מצדדים שלישיים. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה על יסוד פסק דין קודם בעניין עיזבון רילה אברט, אשר אישר הסכם פשרה המעביר את הנכס לנתבע, ועל כן טענות התובע נדחות. עוד טוענת הנתבעת כי התביעה נדחתה בזמן וכי התובע התמהמה שלא לצורך בהגשתה. בית המשפט פוסק לטובת הנאשם. היא קובעת, כי התביעה הנוכחית נמחקת בשל פסק דין קודם לגופו של עניין, שניתן על ידי בית משפט מוסמך, בין עזבונו של רילה אברט לבין הנתבע, שעניינו אותה עילת תביעה. התובע, למרות שלא היה צד פורמלי, היה בעל מערכת יחסים משפטית קרובה עם העיזבון ויכול היה להצטרף להליך הקודם אך בחר שלא לעשות כן. פסק דין זה, שאישר הסכם פשרה, הכריע סופית את המחלוקת על הבעלות בנכס. בית המשפט מדגיש את סופיות פסקי הדין ואת החשיבות המערכתית של השתק במקרה זה, ומציין כי התובעת עצמה ראתה את פסק הדין הקודם כסופי וקיבלה חלק מתמורת המכירה. בנוסף, בית המשפט מתייחס בקצרה לטענותיו האחרות של הנתבע, ומוצא אותן ברובן חסרות שחר. התביעה אינה חסומה בזמן, שכן תקופת ההתיישנות הרלוונטית היא 15 שנה, והיא הוגשה בתוך תקופה זו. בית המשפט דוחה גם את טענת השיהוי של הנתבע, שכן השיהוי בהגשת התביעה אינו מהווה שימוש פסול בזכות התביעה בנסיבות העניין. כל צד יישא בהוצאותיו, והתובע ישלם לנתבע 7,500 ₪ דמי שכירות. לפיכך התביעה נדחית.