בג"צ 5035/92

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לשתי עתירות נגד מדיניותה החדשה של ממשלת ישראל להפסיק את בניית יחידות הדיור בישראל ובשטחים הכבושים ביהודה, שומרון ורצועת עזה, פניית פרסה מעידוד הממשלה הקודמת לבנייה מואצת באזורים אלה. שינוי המדיניות נועד לצמצם את ההוצאות התקציביות ולהפנות משאבים לסדרי עדיפויות לאומיים אחרים. בעוד העותרים טוענים כי יישום מדיניות זו גורם נזק בלתי הפיך לקהילות ספציפיות, בית המשפט שומר על סמכותה של הממשלה לקבוע סדרי עדיפויות כלכליים ופוליטיים, ודוחה את העתירות. השופטים מסכימים כי לממשלה שיקול דעת לקבוע מדיניות וכי לעותרים אין זכות קנויה לדרוש את המשך מדיניות הבנייה הקודמת. עם זאת, פסק הדין מכיר בצורך להקל את הנטל על הקהילות היהודיות הקיימות באזורים ומכיר באחריותו של הממשל הצבאי לרווחתן. למרות שהממשלה הקימה ועדת חריגים לטיפול בהתנגדויות, בית המשפט מוצא כי התנאים להתרת בנייה במקרים חריגים מגבילים מדי. למרות דחיית העתירות, בית המשפט מציע לשקול הקמת גוף מייעץ שישמע את חששותיהן של הרשויות המקומיות. ההחלטה מתקבלת ללא צו להוצאות, ופסק דינה של השופטת גולדברג נתמך על ידי השופטים מצא ודורנר.