ב"ל 14776-02-22

תקציר

בית הדין קבע כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי נדבקה בקורונה במקום עבודתה. בפסק הדין צוין כי התובעת הציגה גרסאות שונות ובלתי עקביות של העובדות, הן בסיכומיה לנתבע והן במהלך ההליכים בבית המשפט. נמצאו פערים לגבי מועד ההדבקה וחשיפה אפשרית לחולה קורונה מאומת בעבודה. גרסאותיה של התובעת היו שונות מעדויותיהם של שני עדים, בהם עמיתתה, גב' דחלה, שהדביקה אותה לכאורה. בית המשפט מצא גם בעיות באמינותה של התובעת ובמהימנות ראיותיה. הרשומות הרפואיות והחקירות האפידמיולוגיות שהוצגו לא תמכו בטענת התובע ובחלק מהמקרים סתרו אותה. לתובעת הייתה אפשרות לחתום על כתב ויתור סודיות כדי לגשת לפרטים המלאים של החקירות האפידמיולוגיות אך בחרה שלא לעשות זאת, כלומר לא יכלה להפריך את ראיות ההגנה מחקירות אלה. בסיכומו של דבר, בית הדין הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ולא הצליחה להוכיח כי סביר יותר שהיא נדבקה בעבודה מאשר בכל מקום אחר. לפיכך החליטה השופטת לדחות את התביעה. מאחר ומדובר בתביעת ביטוח לאומי, לא היה צו להוצאות, והתובעת שמרה לעצמה את הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.