ע"א 2015/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי תביעה שהגישה ציון חברה לביטוח בע"מ נגד יוניון מוטורס בע"מ, בדרישה לשלם את הסכומים ששילמה חברת הביטוח למבוטח שרכבו עלה באש בעת נהיגה. הרכב המדובר נמסר למבוטח על ידי חברת יוניון מוטורס בע"מ, והשריפה אירעה בעודו תחת אחריות. חברת הביטוח טענה כי מקורה של השריפה בתקלה במאוורר הקירור החשמלי הימני מחוץ לתא המנוע, ולכן על יוניון מוטורס בע"מ לפצות אותם על הסכומים ששולמו למבוטח. מנגד, יוניון מוטורס בע"מ טענה כי חברת הביטוח לא הוכיחה את מקור השריפה, וכי טענת הרשלנות שלהם לא נתמכה בראיות מספיקות. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי השופטת פנינה פליגלמן, דחה את התביעה, והוביל את חברת הביטוח להגיש ערעור. שופט הערעור פסק לטובת חברת הביטוח, ציון חברה לביטוח בע"מ, וקבע כי התקיימו התנאים להעברת נטל ההוכחה אל יוניון מוטורס בע"מ, כמפורט בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. חוות הדעת של חברת הביטוח, יחד עם נסיבות נוספות, תמכו בטענה כי השריפה נגרמה ככל הנראה כתוצאה מרשלנות של יוניון מוטורס בע"מ. כמו כן, השופט קבע כי ליוניון מוטורס בע"מ לא נגרם נזק ראייתי, ולכן נטל ההוכחה נותר בצדק עליהם. עם זאת, מאחר שבית משפט קמא לא דן בשאלת הנזקים, הוחזר התיק לשופט המקורי על מנת שיקבע את גובה הנזק שחבה יוניון מוטורס בע"מ לחברת הביטוח. המשיבה, יוניון מוטורס בע"מ, חויבה לשלם למערערת את שכר טרחתה, ואת פיקדון ההתחייבות העצמית של חברת הביטוח היה אמור להיות מוחזר להם.