ת"א 2201-04-04

תקציר

פסק הדין דן בסוגיית אגרות בית המשפט, המשולמות למימון השירותים המשפטיים הניתנים לכל צד ולמניעת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי על ידי הגשת תביעות סרק, מוגזמות או מטרידות. בישראל, אגרות אלה מוסדרות בתקנות אגרות בית משפט, המעניקות פטורים גם למבקשים שאינם מסוגלים כלכלית לשלם את האגרה ויש להם סיכויי הצלחה טובים. תיק זה סובב סביב תביעה בסכום העולה על 24 מיליון ₪, שהוגשה על ידי המבקשים, שלוש חברות בפירוק, כנגד מספר נתבעים. תחילה ביקשו המבקשים פטור מאגרת בית המשפט, שניתן בחלקו על ידי כבוד השופט ברוך בשנת 2006. על פי החלטת ברוך, חויבו המבקשים לשלם 320,000 ₪, ואילו יתרת שכר הטרחה תשולם מתוך הכספים הראשונים שיתקבלו מהנתבעים. החלטה זו פורשה באופן שונה על ידי המבקשים והמדינה, מה שהוביל למחלוקת הנוכחית. הרשם פותח בפרשנות פסק דינו של השופט ברוך ומגיע למסקנה כי על המבקשים לשלם את יתרת שכר הטרחה מהסכום הראשון ששילמו הנתבעים. בנוסף, דן הרשם ב"סופיות" החלטתו של השופט ברוך וקובע כי אין מדובר בפסק דין סופי אלא בהחלטת ביניים שניתן לבחון אותה מחדש עקב שינוי נסיבות. שינוי הנסיבות המשמעותי במקרה זה הוא הכנסת סכומים ניכרים לקרן הפירוק, והפיכתם של המבקשים מעניים לעשירים. טענות המבקשים בדבר ידיעת המדינה על שינוי הנסיבות והשלכות המדיניות של ההחלטה אינן מתקבלות. הרשם דוחה גם את טענת המבקשים כי תקנה חדשה המבטלת את "תקנת העושר" מונעת בחינה מחודשת של החלטות על פטור מאגרות. בהמשך לגובה האגרה מסכים הרשם עם המדינה כי התקנות הרלוונטיות הן אלה משנת 1987, הקובעות את האגרה על בסיס סכום התביעה כאמור בתביעה – 500 מיליון שקל. טענות המבקשים לסכום נמוך יותר אינן משכנעות, שכן התביעה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות אינה פטורה אוטומטית מאגרות וניתן להעריך אותה כספית. בסיכומו של דבר, נדרשים המבקשים לשלם אגרה בסך 12 מיליון ש"ח, המהווים 2.5% מסכום התביעה בסך 500 מיליון ש"ח, עד ליום 12.10.2015. ההחלטה תעבור למזכירות ביום 19.10.2015 ואין צו להוצאות.